Bava Metzia 197

Kapitel 197

א ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו
1 GEMARA. Wieso ist er, wenn durch seinenSklaven, ersatzpflichtig, die Hand des Sklaven gleicht ja der Hand des Herrn!?
ב אמר שמואל בעבד עברי דלא קני ליה גופיה רב אמר אפילו תימא בעבד כנעני נעשה כאומר ליה הכישה במקל והיא תבא
2 Šemuél erwiderte: Dies gilt von einem jüdischen Sklaven, der nicht sein Leibeigner ist. Rabh erklärte: Du kannst es auch auf einen kenaa͑nitischen Sklaven beziehen, denn es ist ebenso als würde er zu ihm gesagt haben, daß er sie mit einem Stocke antreibeund sie werde selbst kommen.
ג מיתיבי השואל הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד שלוחו חייב ביד עבדו פטור
3 Man wandte ein: Wenn jemand eine Kuh verleiht und sie durch seinen Sohn oder seinen Boten schickt, so ist jenerersatzpflichtig, wenn aber durch seinen Sklaven, so ist er ersatzfrei.
ד בשלמא לשמואל מתניתין בעבד עברי ברייתא בעבד כנעני אלא לרב קשיא
4 Allerdings ist nach Šemuél zu erklären, unsere Mišna spreche von einem jüdischen Sklaven und die Barajtha spreche von einem kenaa͑nitischen Sklaven, nach Rabh aber besteht hier ja ein Widerspruch!? —
ה אמר לך רב לא תימא נעשה כאמר ליה אלא אימא באמר ליה הכישה במקל והיא תבא
5 Rabh kann dir erwidern: sage nicht, es sei ebenso als würde er zu ihm gesagt haben, daß er sie mit einem Stocke antreibe, sondern: wenn er zu ihm gesagthat, daß er sie mit einem Stocke antreibe und sie werde selbst kommen.
ו דאיתמר השאילני פרתך וא"ל ביד מי וא"ל הכישה במקל ותבא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה חייב
6 Es wurde nämlich gelehrt: [Wenn jemand zu seinem Nächsten sagt:] borge mir deine Kuh, und dieser ihn fragt: durch wen, und jener ihm erwidert hat: treibe sie mit einem Stocke an und sie wird selbst kommen, so ist [der Entleiher], wie R. Naḥman im Namen des Rabba b. Abuha im Namen Rabhs sagt, wenn sie, nachdem sie aus dem Besitze des Verleihers gekommen ist verendet, ersatzpflichtig.
ז נימא מסייע ליה השאילני פרתך ואמר ליה ביד מי ואמר ליה הכישה במקל והיא תבא כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה חייב
7 Ihm wäre eine Stütze zu erbringen: [Wenn jemand zu seinem Nächsten sagt:] borge mir deine Kuh, und dieser ihn fragt: durch wen, und jener ihm erwidert: treibe sie mit einem Stocke an und sie wird selbst kommen, so ist er, wenn sie nachdem sie aus dem Besitze des Verleihers gekommen ist verendet, ersatzpflichtig.
ח אמר רב אשי הכא במאי עסקינן כגון שהיתה חצרו של שואל לפנים מחצרו של משאיל דכי משלחה לה ודאי להתם אזלא
8 R. Aši entgegnete: Hier handelt es sich um den Fall, wenn der Hof des Entleihers sich innerhalb des Hofes des Verleihers befindet; wenn er sie forttreibt, geht sie daentschieden hin. —
ט אי הכי מאי למימרא לא צריכא דאיכא גזייתא מהו דתימא לא סמכא דעתיה דלמא קיימא התם ולא אתיא אזלא להדיא קמ"ל דסמכא דעתיה
9 Wozu braucht dies demnach gelehrt zu werden? — In dem Falle, wenn kleine Durchgänge vorhanden sind; man könnte glauben, er verlasse sich dann nicht, denn sie könnte in diese hineingehen und nicht geradeaus gehen, so lehrt er uns, daß er sich darauf wohl verlasse.
י אמר רב הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו
10 R. Hona sagte: Wenn jemand von seinem Nächsten eine Axt geborgt hat, so hat er sie geeignet, wenn er mit ihr gespalten hat, hat er mit ihr nicht gespalten, so hat er sie nicht geeignet. —
יא למאי אילימא לאונסין מ"ש פרה דמשעת שאילה אלא לחזרה בקע בו לא מצי הדר ביה משאיל לא בקע בו מצי משאיל הדר ביה
11 In welcher Hinsicht: wollte man sagen, hinsichtlich Unfälle, so sollte es doch bei einer solchen nicht anders sein als bei einer Kuh, die man sofort beim Borgen eignet!? — Vielmehr, hinsichtlich des Zurücktretens; hat er mit ihr gespalten, so kann der Verleiher nicht mehr zurücktreten, hat er mit ihr noch nicht gespalten, so kann der Verleiher zurücktreten.
יב ופליגא דרבי אמי דא"ר אמי המשאיל קרדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה
12 Er streitet also gegen R. Ami, denn R. Ami sagte: Wenn jemand eine dem Heiligtume gehörende Axt verliehen hat, so hat er eine Veruntreuung im Werte des Dankes begangen, und der andere darf von vornherein mit dieser spalten.
יג ואי לא קנאו אמאי מעל ואמאי חבירו מותר לבקע בו לכתחילה ניהדריה ולא ליקנייה ולא לימעול
13 Wieso hat jener, wenn der andere es nicht geeignet hat, eine Veruntreuung begangen, und wieso darf der andere mit dieser von vornherein spalten, sollte er sie doch zurückgeben, sodaß er sie nicht eignet und jener keine Veruntreuung begeht!?
יד ופליגא דר' אלעזר דא"ר אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים
14 Er streitet ferner gegen R. Elea͑zar, denn R. Elea͑zar sagte: Wie sie das Ansichziehen bei den Käufern angeordnethaben, so haben sie das Ansichziehen auch bei den Hütern angeordnet;
טו תניא נמי הכי כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וכשם
15 haben, so haben sie das Ansichziehen auch bei den Hütern angeordnet;
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel